הבית הלבן

הספר “הבית הלבן” שיצא בשנת 2018 וגרר שבחים מאנשים כמו יהושוע סובול ונתן זך.

לדברי העורך פרופ’ גבריאל מוקד: הטקסטים של טל סלוצקר הם רצף של הרהורים ואסוציאציות שיריות, המהווה מעין יומן של נפש – עדות אינדיבידואל הפתוח למציאות אורבנית (שהיא במקרה שלו מאוד תל אביבית), אך גם להתרשמות ולפגיעות קיומית-כללית, והיא במקרה שלו מתכתבת באורח אינטימי עם עולם האמנות של ציור ופיסול. הרי טל סלוצקר הוא קודם כול צייר ופסל מחונן, המתמודד עם מצבים נפשיים. לפיכך, לפנינו כאן רצף אסוציאציות וחוויות רגישות מאוד, המקיימות דיאלוג כללי עם נפשו של האומן, ובעצם עם תובנותיו וחרדותיו המרצדות מתחום פרטי מאוד, עד ניסיון לעקוב אחר דילמות ספרותיות ואומנותיות כלליות. בסיכום: ספר רגיש ומעניין, מעין יומן נפשי ושירי כאחד. 

טל סלוצקר – מספר שירים מהספר:

*

כשהיא הגיעה זה היה מהיר

הוא התפשט מהר מולה,

היא נשכבה איתו והם עשו

בצבע ובלי צבע.

הוא התקלקל

והדברים היו מהירים

לאט

לאט

משהו השתנה בהרגשה,

היא רצתה לדעת,

אבל הוא ידע יותר והמשיך הלאה.

זה היה עניין שנמשך,

כשזה התגלגל במחשבות

ונרגע קצת.

הָדֶס בהרצליה

הלכתי סיבוב סביב הטריטוריה שלי,

בממלכת הזאבים שלי

או בממלכות הכלבים,

והיו עצים בהרצליה,

כשהדס לחש מהגיהינום.

דרך הדת זה היה ברור,

דרך המיתולוגיה עוד יותר ברור

הָדֶס בהרצליה.

תל-אביב עלתה באש

התפרדות היא התרחקות או התארגנות קבוצתית עד מוסקבה.

הצטברות של אינפורמציה או לחות באויר.

ברקים בחוץ האירו את השמים וזעם הרעם חירז וזה הצטבר.

לפעמים שירים הם ברק לבן מהשמיים

או דברים שמאירים לתוך עדשת העין שלי או של מישהו בלתי אפשרי.

המכירות עלו ותל אביב עלתה באש,

השמש נעלמה במרכז השמיים והשתעבדה למרחב.

טוב שתרגישו או מוטב שתראו את מה שנעשה בחוברת.

השמש נצצה ודברים לבנים השתרכו מסביב לאטמוספירה.

לפעמים שירים הם זמנים שהשתנו או רעשים חזקים שחזו על עצמם.

וטוב שתל אביב כה רחוקה מירושלים, בה דברים מרוכזים יותר.

השירה היא מדינה בפני עצמה ואין בה זנות או מרחבים של אדמה.

זנות היא דבר רע. לפעמים זה כל כך מתבלגן

שאינך יודע מתי התחילה או נגמרה האהבה.

ומדי פעם דברים מתעלים והשתקפות

על החלון מזכירה לי.

זה כל כך מאכזב שדברים מתערבלים

ומשתבללים לאופני עמוד התופת.

בורג אחד שצמוד לקיר, בגלל שהוא

יציב וממש בלתי משנה לו בעליל.

מדוע קיר עם צבע כה חזק משתנע

או מתנגן כמו שצבע צובע את הבד.

עלטה

היה לילה, מאוחר מדי ומעוייף

כוכב הסתדר לצורת שרביט מפואר

היה נפלא והיה דבר אחד מעוגל ושחור.

זה היה לילה בלי כוכב בו ישבתי ליד הירח.

הוא היה פלא, מוזר ומודר.

כשהטמפרטורות התקרבו לנקודת השיא,

מכנסיים בצבע שחור נחו על הספה

ההורים שלי ישנו בחדר השינה האפל

היה רגע שהלבן של הבד היה כל כך בהיר.

השחור של הבד היה בחסדיו של העלטה

אז השתרר רגע של דממת דומייה.

דברים התפוררו והתחברו, התפרקו והסתדרו

ספר יפה עמד על המדף, כתום.

כשהספרים היו מסודרים ודוממים בלילה

היה שם רגע של דמדום אדום ודממה.

לאחר מכן בבוקר הגיעו דמדומי שחר

והכל התערבל, הגיע החום של הסהרה.