שירי אהבה מאת דויד לידר
ביקורת על הספר מאת אלירן דיין
ספר השירים הרביעי של המשורר דויד לידר הוא כולו אהבה טהורה ומכמרת לב. שירי אהבה הוא שמו של הספר המרגש הזה, ואכן, כל
שיר ושיר שבו, כל שורה וכל פסקה, כל פואמה וכל חלק – כולם יחדיו, יוצרים את שירת האהבה המזוקקת והטהורה והייחודית כל כך של לידר.
המשורר דויד לידר הוא משורר ומלמד שחמט. זהו כפי שציינתי, ספרו הרביעי ושיריו מפורסמים בעיתונות ובכתבי עת ספרותיים מקוונים ומודפסים, ביניהם גם כתבי העת שלי.
בספר ישנם מוטיבים רבים החוזרים על עצמם, אך המוטיב שתפס לי את העין במיוחד הוא הרצון של המשורר עצמו ושיריו
יהיו כקונכיות. כך גם פותח הוא את הספר בשער ובשיר בשם זהה (עמוד 9):
הוצאה: פיוטית
סוגה: שירה
ניקוד: שושנה ויג
עימוד ועיצוב: ציפי הראל
שנת הוצאה: ה’תש”ף 2020
מספר עמודים: 60
הקונכיות הן מוטיב חוזר לכל אורכו של הספר. בעיניי זה מוטיב המסמל יותר מכל את רצונו של לידר שנשים תשומת לב מיוחדת דווקא אל מה שכתוב בין השורות. הקונכייה מסמלת את הנסתר והגלוי בשירתו של לידר לדעתי, את הדיוק, התמצות וההרחבה הלירית כשצריך. ממש כשם שנוכל להחזיק אותה קרוב לאוזנינו ולשמוע את רחשי גלי הים, להביט בצורתה החיצונית ולהתפעל אך לדמיין את הנמצא בתוכה, כך שוזר לידר בין דפי הספר שלו את שיריו. הוא גורם לנו לקרוא אותם לראשונה ולהתפעל מצורתם, מהדיוק שבהם, משלל הדימויים ובעיקר מהרגש העדין הנפרש בהם ובד בבד הוא גורם לנו לחזור אליהם פעם אחר פעם ולנסות להבין אותם בצורה אחרת ומזווית שונה בקריאה שנייה ושלישית. שיריו של לידר, כקונכייה הם, כל פעם שתקרא בהם, תשמע צליל חדש, תוכל להבין אותם קצת אחרת, ולרדת לעומקי הגלים המחשבתיים אותם הם יוצרים.
רוב השירים בספר מוצגים ללא שם ובציון כוכביות בלבד. כשקראתי את הספר מתחילתו ועד סופו מספר פעמים, הבנתי מדוע זה כך. לידר בעצם פורש בפנינו פניני מילים. כל פנינה קטנה כזו יוצרת שרשרת ארוכה של פנינים המוקדשת לאהובתו. מהי אהובתו? מיהי? בקריאה ראשונה נדמה כי זוהי כמובן בת זוגו, אך בקריאה נוספת, ניחן כי לא ברור הדבר מאליו. לעתים הוא עושה אהבה עדינה עם האהובה ולעתים נדמה כי האהובה היא דימוי לשירה עצמה. בין אם זו האהובה הפיזית או האהובה המטאפטורית, ניכר לכל אורכו של הספר שלידר הוא מאהב רומנטי עד בלי די. הוא מלא ברגש, לעיתים רגש מבולבל ונסתר, אך הוא יודע לטוות ולחרוז בשיריו בצורה עדינה ומחושבת את המילים הנכונות בין מחרוזת הפנינים הלירית שיצר לאהובתו.
שיריו של לידר הם קצרים ומהודקים. אני אוהב את זה. בעיניי שירה צריכה להיות קצרה ומהוקצעת. הניקיון שבמילים, הרבדים השונים בכל שורה ושורה ושלל הדימויים והתיאורים הופכים את הקריאה בספר לתענוג נעים ועדין. כריכת הספר מציגה לקורא פסיעות עדינות על חופו של הים ובניגוד לדימוי המוביל לכל אורכו, אפילו לא קונכייה אחת. לטעמי האישי הכריכה מעט צפויה וקצת בנאלית, אך אני מבין מדוע נבחרה. מוטיב הים הוא מוטיב מוביל בספר, כך גם הקונכיות. בנוסף, לידר לא צריך בספר כריכה שתמשוך את העין. הוא שם את נפשו ויהבו במילים. כשם ששיריו קצרים ומהודקים אך מלאי רבדים ומשמעויות נסתרות, כך הוא רוצה שנתעמק בהם, לכן אין כל צורך בכריכה בעלת צבעים עזים או בעלת אלמנט שימשוך את העין. בעצם אומר לנו המשורר שהיופי הוא בפשטות. כאילו אומר: “אל תתעסקו בכל מה שמסביב. תקראו את השירים בצורה נקייה, מעמיקה ובעין בוחנת ובנפש חוקרת. השירים, המילים והרגשות ידברו בעד עצמם”. בכך, אין ספק שהוא מצליח, לפחות מבחינתי. ולמרות כל זאת, לטעמי לפחות, אפשר היה לחשוב על כריכה מזמינה יותר.
דווקא משום ששיריו קצרים ורובם יכולים להיקרא ברצף וגם בשל כמות השירים בספר, לדעתי, החלוקה לשערים פוגמת בספר וניתן היה לוותר עליהם לחלוטין. אני גם הייתי מציע שם אחר ומסקרן יותר לספר.
לכל אורכו של הספר שיריו של המשורר עוסקים באהבה, אך בין לבין ניתן להבחין גם בתהפוכות הנפש המתחוללות בתוכו. בכתיבתו הוא מרבה להזכיר יוצרים שהשפיעו עליו בהם יהודה עמיחי, אלתרמן, איגלסייאס ואחרים. זה לא מקרה ששמם של אמני המילים והשרים הללו מוזכרים בין מילותיו של לידר. כרומנטיקן חסר תקנה וככותב שירי אהבה הם אלו המהווים לו השראה.
על אמנות הצמצום הדיוק בשיריו כותב לידר עצמו כך:
ואכן העדינות ויופי הצמצום והרוחב ניכרים לכל אורכו של הספר, בין אם מדובר על מעשה אהבים או טיול רומנטי, פגישה ואפילו ריב, חשש או התחבטות נפש.
אחד השירים שהכי אהבתי בספר הוא השיר הבא בו משלב לידר את תשוקתו הגשמית עם תשוקתו למשחק השחמט. כלים שלובים מרוביי משמעויות ואהבות בשיר מדויק וקצר אחד.
בשיר החותם את הספר אנחנו מוצאים את המשורר מהורהר ומתחבט בעצמו. האם היה צריך להילחם? האם לתת לדברים לקרות מאליהם?
הוא חותם את הספר כולו באמירת תודה ומחריש. בסופו של הספר אנחנו מוצאים את הערת המחבר בו מסביר לנו לידר את דרך יצירת השירים, חוסר הנוחות והשלמות עם שכתב, ספריו הגנוזים ושכתוב השירים והוצאתם המחודשת של חלקם בתוספת חדשים בספר זה. לאחר קריאה מעמיקה של הספר, מספר פעמים, דעתי הצנועה היא שלידר יצר כאן פסיפס שירי אהבה היוצרים שלם אחד ומגובש. בבואי לקרוא את הספר בתחילה, על אף שאני מחבב את המשורר בפן האישי מאוד, באתי בתחושה שלא ניתן לחדש בעבורי בשירי אהבה. ציפיתי למצוא שירים דומים לרבים אחרים שכבר קראתי. הייתי בטוח שאמצא המון מליצות ותיאורי אהבה מופרזים לעייפה, אך הופתעתי לטובה. שירי האהבה של דויד לידר גרמו לי להנאה, לעוררות, לקריאה שונה מן הקריאה שאני מורגל בה בשירים מסוג זה. אני ממליץ בכל לבי על ספר זה המהווה מעשה אהבה עילאי של המשורר עם קוראיו. מומלץ ביותר!