צבעי שירתי

יֵשׁ עִתִּים בְּחַיָּיו שֶׁל אָדָם

נִפְעֶרֶת תְהוֹם עֲמֻקָּה חֲשׁוּכָה.

אֲחָדִים יְמַלְּאוּהָ בְּמִינֵי מְתִיקָה –

נַחֲלֵי שׁוֹקוֹלָד נִגָּר

מְכַזֵּב בְּסוֹפוֹ הַמַּר וּבַכְאֵב שֶׁלֹּא נִגְמָר.

אֲחֵרִים יִפְתְּחוּ בְּרִיצָה מְטֹרֶפֶת עַד כְּלוֹת הַנְּשִׁימָה

עַד כִּי הַגּוּף הוֹפֵךְ קָלִיל נִתָּק מֵהָאֲדָמָה,

וְאַחַר כָּךְ נוֹפֵל בַּחֲבָטָה אֲיֻמָּה.

וַאֲנִי מַשְׁחִילָהּ חָרוּז אֶל חָרוּז

צָהֹב, אָדֹם, כָּתֹם

שְׁלַל צְבָעִים,

וּרְאוּ זֶה פֶּלֶא –

שַׁרְשֶׁרֶת קְסָמִים.

כָּחֹל, וָרֹד, יָרֹק, אָפֹר

הוֹקוּס פּוֹקוּס…

וַיְהִי אוֹר.