נכתב באור

מרים הדר
פורסם באתר בתאריך 30.12.2025

נִכְתָּב בָּאוֹר, נִכְתָּב בְּגָלוּי

עַל הַדַּף הַלָּבָן, מולי כַּמַּרְאָה

הגַּלּוּי הַזֶּה אֵינוֹ מַרְתִּיעַ,

כי כָּל מִלָּה הִיא הַחֹפֶשׁ שֶׁבָּאתָי לומר

כָּךְ יִשָּׁאֵר זָהִיר וְנִצְחִי

ֹלא יוּכַל לְהִמָּחֵק בְּעֵת סַעַר.

זהוּ הַחֵלֶק הַגָּלוּי, הָאֲמִתִּי,

שיָּצָא לָעוֹלָם מִמַּעֲמַקֵּי הַנפש.

וְעַכְשָׁו אֶפְשָׁר לִנְשֹׁם אֶת הַדַּף כֻּלּוֹ,

אֶת הָאֱמֶת שֶׁלֹּא פָּחֲדָה לָצֵאת

הַלַּיְלָה הָלַךְ, וְהַבֹּקֶר בָּא מֵאֵלָיו

אוֹר הָאַחֲרוֹן מַצְבִּיעַ: הַכֹּל נִכְתָּב.

 וְאִם עֵינַיִם אֲחֵרוֹת אוֹחֲזוֹת בַּמַּרְאָה,

ילְמְדוּ גַּם הֵן לִשְׁלֹף אֶת הָאוֹר מִתּוֹךְ הַלֵּב.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *