מְשַׁלְּמִים בְּיֹקֶר
כַּאֲשֵֶׁר עֵינֶיךָ נָחוֹת
מַטָּה, עַל זֶה
צַ’ארְלִי צַ’פְלִין אָמַר
שֶׁכָּךְ לְעוֹלָם לֹא תִּרְאֶה
אֶת הַקֶּשֶׁת בְּעָנָן.
עַל אוֹתוֹ עִקָּרוֹן
גַּם בְּשִׁירוֹ ‘עֲנָק’
שֶׁל נָתָן זַךְ
נִכְתַּב כִּי כַּאֲשֶׁר אֵינֶנִּי מֵרִים אֶת רֹאשִׁי
אִישׁ אֵינֶנּוּ מֵשִׂים אֶל לִבּוֹ
שֶׁאֵינֶנִּי מֵרִים.
רְאֵה, אַתָּה מְשַׁלֵּם בְּיֹקֶר
לִהְיוֹת בְּקִרְבַת בְּנֵי אָדָם
כְּשֶׁכָּל יֵשׁוּתְךָ
נוֹטָה לָאֲדָמָה
כְּפֶרַח בַּר נָבוּל.