קרב אגודלים

בְּכָל פַּעַם שֶׁג’וֹנִי וַאֲנִי נִפְגָּשִׁים, אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים קְרַב אֲגוּדָלִים. זֶה הַמִּשְׂחָק הָאֲהוּב עָלֵינוּ.

  לְג’וֹנִי יֵשׁ יָד גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה. אַךְ אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ שֶׁלְּג’וֹנִי יֵשׁ אֲגוּדָלִים לֹא רְגִילִים, יֵשׁ לוֹ אֲגוּדָלִים יְרֻקִּים.

  יוֹם אֶחָד שָׁאַלְתִּי אֶת ג’וֹנִי: “תַּגִּיד, ג’וֹנִי, לָמָּה יֵשׁ לְךָ אֲגוּדָלִים יְרֻקִּים?”

  “לֹא יוֹדֵעַ”, הוּא אָמַר, “נוֹלַדְתִּי כָּכָה… גַּם לַהוֹרִים שֶׁלִּי יֵשׁ אֲגוּדָלִים יְרֻקִּים”.

  “אַהָה. אָז זֶה כְּמוֹ עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת אוֹ שֵׂעָר חוּם?”

  “אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֵּן, לָמָּה?”

  סִפַּרְתִּי לְג’וֹנִי שֶׁחָשַׁשְׁתִּי שֶׁאִם נַעֲשֶׂה קְרַב אֲגוּדָלִים, אָז הָאֲגוּדָלִים שֶׁלִּי יִדָּבְקוּ וְיֵהָפְכוּ גַּם הֵם לִירֻקִּים. ג’וֹנִי צָחַק. אַךְ בְּכָל קְרָב שֶׁעָשִׂינוּ, הָאֲגוּדָלִים שֶׁלִּי הָפְכוּ יוֹתֵר לַ… אֲדֻמִּים, כִּי ג’וֹנִי מַמָּשׁ טוֹב בִּקְרַב אֲגוּדָלִים.

  כְּכָל שֶׁהִכַּרְתִּי אֶת ג’וֹנִי הֵבַנְתִּי שֶׁאֲגוּדָלִים יְרֻקִּים אֵינָם כְּמוֹ עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת. עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת רוֹאוֹת בְּדִיּוּק כְּמוֹ עֵינַיִם חוּמוֹת, לֹא? אֲבָל אֲגוּדָלִים יְרֻקִּים הֵם אֲגוּדָלִים מְיֻחָדִים, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲגוּדָלִים יְרֻקִּים, יוֹדֵעַ הַרְבֵּה עַל צְמָחִים. כְּמוֹ ג’וֹנִי.

  ג’וֹנִי קָם כָּל בֹּקֶר עִם שַׁחַר.

  הוּא מַדְלִיק בָּאֲגוּדָלִים הַיְּרֻקִּים שֶׁלּוֹ אֶת הַקּוּמְקוּם, וְנִגָּשׁ לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם.

  הוּא מִתְלַבֵּשׁ וְשׁוֹתֶה קָפֶה שָׁחֹר.

  לְאַחַר שֶׁגּוֹמֵר, הוּא שָׂם בְּשַׂקִּית אֶת אֲרוּחַת בֹּקֶר שֶׁיֹּאכַל בָּעֲבוֹדָה.

  הוּא לוֹקֵחַ תָּמִיד אֶת אוֹתָהּ אֲרוּחָה:

  יוֹגוּרְט. גֶּזֶר. מְלָפְפוֹן. עַגְבָנִיָּה. גְּבִינָה. תַּפּוּחַ וְקוֹרְנְפְלֵקְס לַקִּנּוּחַ.

  ג’וֹנִי מַתְנִיעַ אֶת הָרֶכֶב הָאָפֹר וְנוֹסֵעַ לַמִּשְׁתָּלָה.

  כָּךְ כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה.

  בַּמִּשְׁתָּלָה הוּא מְבַקֵּר אֶת הַצְּמָחִים שֶׁלּוֹ, בְּעִקָּר תַּבְלִינִים כְּמוֹ: בָּזִילִיקוּם, לָבֶנְדֶּר, תִּימִין וְרוֹזְמָרִין. לְכָל אֶחָד מֵאֵלֶּה יֵשׁ אַלְפֵי זַנִּים וְג’וֹנִי מַכִּיר אֶת כֻּלָּם. ג’וֹנִי בּוֹדֵק אֶת הַמַּיִם. אֵיזֶה צֶמַח צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת וְכַמָּה. אֶת מִי צָרִיךְ לִקְטֹף. בְּכִיס הַמִּכְנָסַיִם שֶׁלּוֹ יֵשׁ כָּל מִינֵי דְּבָרִים: זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת קְטַנָּה, טוּשׁ שָׁחֹר וּפִנְקָס, מַפְתְּחוֹת, מַזְרֵקִים, מַבְחֵנוֹת פְּלַסְטִיק קְטַנּוֹת וּכְפָפוֹת.

  בַּזְּכוּכִית הַמַּגְדֶּלֶת הוּא בּוֹדֵק אֶת הַצְּמַחִים, כְּמוֹ רוֹפֵא שֶׁבּוֹדֵק בַּמַּסֶּכֶת, סְטֵתוֹסְקוֹפּ. הוּא רוֹאֶה אֵיפֹה יֵשׁ מַחֲלוֹת, טַפִּילִים, כְּנִימוֹת.

  כְּנִימוֹת הֵן יְצוּרִים זְעִירִים וַחֲמוּדִים. ג’וֹנִי לֹא אוֹהֵב כְּנִימוֹת כִּי הֵן אוֹכְלוֹת אֶת הֶעָלִים, וְאָז צָרִיךְ לְרַסֵּס. ג’וֹנִי מְטַפֵּל בַּצְּמָחִים וְהֵם מִבְּרִיאִים וּגְדֵלִים יָפֶה.

  כְּשֶׁהַצְּמָחִים מַגִּיעִים לְגֹדֶל מְסֻיָּם לוֹקְחִים אוֹתָם מֵהַמִּשְׁתָּלָה לְכָל מִינֵי לָקוֹחוֹת בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם.

  כָּכָה זֶה כְּשֶׁיֵּשׁ אֲגוּדָלִים יְרֻקִּים: יוֹדְעִים לְגַדֵּל וּלְטַפֵּל בִּצְמָחִים.

  אָז לִפְנֵי שֶּׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים קְרַב אֲגוּדָלִים, ג’וֹנִי מְסַפֵּר לִי עַל הַצְּמָחִים וְהָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ. בַּפַּעַם הַזֹּאת שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ הִתְעָרַבְנוּ שֶׁמִּי שֶׁמַּפְסִיד בִּקְרַב הָאֲגוּדָלִים צָרִיךְ לִישֹׁן בַּחוּץ כָּל הַלַּיְלָה.

  חָשׁוּב לִזְכֹּר! לִפְנֵי שֶׁנִּגָּשִׁים לַעֲשׂוֹת קְרַב אֲגוּדָלִים חַיָּבִים לָדַעַת שְׁנֵי דְּבָרִים:

1. מִי הוּא הַיָּרִיב שֶׁלְּךָ בַּקְּרָב. לָכֵן הִקְדַּמְתִּי לְסַפֵּר לָכֶם עַל ג’וֹנִי;

2. מָתַי מַרְפִּים וְזֶה נֶחְשָׁב נִצָּחוֹן.

  ג’וֹנִי וַאֲנִי הֶחְלַטְנוּ שֶׁמַּרְפִּים אַחֲרֵי שֶׁאוֹמְרִים בְּקוֹל רָם:

  “אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ – קִדָּה” וְלֹא לִפְנֵי. אִם מַרְפִּים לִפְנֵי זֶה לֹא נֶחְשָׁב נִצָּחוֹן.

  לֹא סִפַּרְתִּי לְג’וֹנִי אֲבָל בְּמַהֲלַךְ הַזְּמַן הַזֶּה שֶׁלֹּא הִתְרָאֵינוּ, עָשִׂיתִי כַּמָּה אִמּוּנִים לְחִזּוּק הָאֲגוּדָלִים. תַּרְגִּילִים בְּסִיסִיִּים לְפִי מָה שֶׁקָּרָאתִי בַּמַּדְרִיךְ לִקְרַב אֲגוּדָלִים. כָּךְ שֶׁלֹּא הָיְתָה לִי בְּעָיָה לְהַסְכִּים.

  ג’וֹנִי שָׁלַח אֶת הַיָּד, וַאֲנִי גַּם.

  הֶחֱזַקְנוּ יָדַיִם, וּקְרַב הָאֲגוּדָלִים הִתְחִיל.

  אַחֲרֵי כַּמָּה שְׁנִיּוֹת שֶׁהָפַכְתִּי לְאָדֹם, ג’וֹנִי מָחַץ אֶת הָאֲגוּדָל שֶׁלִּי וְאָמַר:

  “אַחַת, שְׁנַיִם, שָׁלוֹשׁ” – וְהִצְלַחְתִּי לִבְרֹחַ.

  הַקְּרָב נִמְשַׁךְ.

  עוֹד דַּקּוֹת חָלְפוּ, גַּם אֲנִי מָחַצְתִּי אֶת הָאֲגוּדָל שֶׁל ג’וֹנִי, אֲבָל לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לִסְפֹּר עַד שְׁתַּיִם ג’וֹנִי חָמַק. וְאָז ג’וֹנִי עָשָׂה כַּמָּה תַּרְגִּילִים שֶׁגָּרְמוּ לִי לְהִתְבַּלְבֵּל וְאָז צָעַק: “אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ – קִדָּה”.

  לֹא הִצְלַחְתִּי הַפַּעַם לַחֲמֹק.

  ג’וֹנִי נִצַּח וַאֲנִי נֶאֱלַצְתִּי לִישֹׁן כָּל הַלַּיְלָה בַּחוּץ.

  כְּמִי שֶׁמְּכַבֵּד הִתְעָרְבוּיוֹת, לָקַחְתִּי מִזְרָן וְיָצָאתִי הַחוּצָה. אַחֲרֵי כַּמָּה שָׁעוֹת בַּקֹּר לְבַדִּי, בָּא ג’וֹנִי. הוּא הֵבִיא לִי שֶׁמִּיכָה וְהִנִּיחַ אוֹתָהּ עָלַי. הוּא הֵכִין לִי שׁוֹקוֹ חַם וְשָׁלַף עוּגִיּוֹת רִבָּה בְּצוּרַת פֶּרַח.

  “אָז כָּכָה זֶה כְּשֶׁיֵּשׁ אֲגוּדָלִים יְרֻקִּים”, קָרַצְתִּי לְג’וֹנִי. ג’וֹנִי חִיֵּךְ בִּשְׁתִיקָה.

  יָשַׁבְנוּ שְׁנֵינוּ וְהִסְתַּכַּלְנוּ בַּכּוֹכָבִים.

  לְפֶתַע רָאִינוּ כּוֹכָב נוֹפֵל. אָמַרְתִּי לְג’וֹנִי: “מַהֵר, עֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם וְתַבִּיעַ מִשְׁאָלָה בַּלֵּב”.

  אֲבָל ג’וֹנִי לֹא עָצַם אֶת עֵינָיו.

  “מָה, אַתָּה לֹא רוֹצֶה שֶׁהַמִּשְׁאָלָה שֶׁלְּךָ תִּתְגַּשֵּׁם?” שָׁאַלְתִּי.

  ג’וֹנִי אָמַר שֶׁהוּא לֹא מַאֲמִין בְּמִשְׁאָלוֹת שֶׁמִּתְגַּשְּׁמוֹת.

  זֹאת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרָאִיתִי אֶת ג’וֹנִי עָצוּב.

  כְּמִי שֶׁמְּכַבֵּד אֶת הַיָּרִיב שֶׁלּוֹ בִּקְרַב אֲגוּדָלִים, הִבַּעְתִּי מִשְׁאָלָה בַּלֵּב:

  לְהַרְאוֹת לְג’וֹנִי שֶׁמִּשְׁאָלוֹת כֵּן מִתְגַּשְּׁמוֹת.

  אָז כְּבָר עָלָה לִי רַעְיוֹן עַל מָה נִתְעָרֵב בִּקְרַב הָאֲגוּדָלִים הַבָּא, עַל הָאִמּוּנִים הַקָּשִׁים שֶׁעוֹד אֶצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת עַד הַקְּרָב…

  וְנִרְדַּמְתִּי.